על פי מקור זה, יש איסור להכנסת מוצרים אלרגניים כגון:חלב, בוטנים, ביצים, ירקות ופירות מסויימים, ולכן צריך לפתוח גן שאין בו את המוצרים הללו.

הנימוקים: כי קשה מדי לשמור על סביבה נקייה מרכיבים אלרגניים  לכן צריך לקיים גן שאסורה הכניסה למוצרים אלה. אין מקום לטעויות כי כל טעות עלולה לעלול לילד בחייו. כשלא מכניסים מוצרים אלרגניים לגן זה מגן על הילדים הרגישים ותורם לשאר ילדי הגן.

המקור הזה מחזק את האיסור שהכנסת מוצרים אלרגניים לגן הילדים גם אם יש מיעוט שאלרגי אליהם. לפי המקור הנ״ל, האם הכותבת עשתה מספר דברים במטרה להגן על בנה: הסבירה חשיבות הנושא באסיפת ההורים, העבירה להם מתכון מתאים וסיכמה עם הגננת שתשלח עם בנה עוגות אישיות שאפתה בבית (כלומר, היא לוקחת על עצמה האחריות להגן עליו).

היא עשתה זאת תוך התחשבות בשאר ילדי הגן – למשל, כאשר לא ביקשה מההורים להימנע מלהביא מוצרים ש״עלולים להכיל״ בוטנים ואגוזים, למרות שיכלה לעשות זאת; הרי עליהם להביא רק עוגה ופלטת ירקות…

ולמרות זאת, נראה שכבר ביום ההולדת הראשון ההורים שכחו את החשיבות הנושא ואת הבטחותיהם על אף שהוסבר להם שמדובר בחיים ומוות ובילד קטן וחסר ישע שלא יודע להבדיל בין מאכלים מותרים לאסורים.

במקור הנ״ל ישנם טיעונים המדברים על איסור כניסת הילד האלרגי לגן עצמו, בטענה שמדובר במעמסה ומגבילה על כל חברי הגן ומונע מהם להתנהל בחופשיות במהלך היום בגן.

ישנו נימוק נוסף על הכללת המזון בגן, כך שמסופר על הורים שהם אטומים בפני משפחות שהם אלרגיים למזון.

בנוסף, ישנו במקור הנ״ל נימוק נוסף על איסור הכנסת ילד אלרגי לאותה קבוצה שאינה אלרגית, בטענה שישב בזמן האוכל -בחצר.

לפי הבנתנו את חוזר המנכ”ל עבור תלמידים הרגישים למוצרי מזון ברמה מסכנת חיים (אלרגיים), ההנחיה היא להרחיק עד כמה שניתן את המוצרים האלרגניים מהמסגרות החינוכיות או מייתר המרחבים שמתקיימות בהם פעילויות מטעמן ולאפשר לתלמידים להשתלב למרות המגבלות החלות עליהם. זאת תוך מודעות לכך שאין אפשרות להרחיק את כל המוצרים האלרגניים ממסגרות אלו.

מדובר פה על המודעות לסכנות שמהווים המזונות לאותם האנשים שאלרגים אליהם, ברמה מסכנת חיים. אמנם יש טיפול, בזמן התגובה למזון שאלרגים אליו, אך הטיפול לא תמיד יכול להיות בזמן. מה שבסופו של דבר, אי טיפול בזמן, יגרום למוות.

מדובר במקור על התמודדות של הסביבה עם האנשים שאלרגים. הסביבה נוטה להציק לאותם האנשים בכוונה תחילה, על ידי כך שהם מתעסקים להם עם האוכל (לדוגמה: בבריטניה, ילדים שמו גבינה בכריך של ילד, אשר אלרגי למוצרי חלב. אי מתן יפול בזמן, גרם לכך שאותו הילד נפטר עקב תגובה אלרגית). בנוסף הסביבה מציקה או מאיימת על אותו אחד שאלרגי.

הסרט “פיטר הארנב”, מראה את ההתנהגות הבריונית הזאת, וכך בעצם מצדיקה אותה. בסרט לא מסבירים את חומרת המצב, אלא מראים בריונות לאותם האלרגים, בצורה משעשעת. מה שמוביל את הילדים שצופים בזה, להתנהגות דומה ולקלות דעת בנושא כה חשוב.