אלוהים ברא את העולם- מכך יבנו הילדים דברשהוא חד משמעי, אלוהים הוט זה שברא את העולם. שיש איזו ישות שנקראת ״אלוהים״ והיא זו שיצרה את העולם בו הם חיים.

שנהב לוי, נירית שיטרית וליר ראובן

א. הילדים יבינו שאלוהים ברא את העולם (שזה חד וחלק) שאין אופציה אחרת (לא יפתחו חשיבה ביקורתית).

ב. אין הלימה כלל וכלל. יש כפייה של אמונה (אלוהים ברא!), אין שום וויכוח, זה מה שאתם צריכים להאמין בו. אם יש ילדים שהוריהם לא מאמינים בכך ויכולים להרגיש שהם חריגים ולא בסדר.

קבוצה- ענבל נוסבאום ושירן טוב

א. הילדים מבינים שאלוהים אומר למשהו לקרות וזה קורה ושהוא ברא את העולם בשישה ימים.

ב.  אמירה זאת לא הולמת את הכוונה בהשמנה בדבר זכויות הילד, מכיוון שכאן ההוראה החינוכית אינה נעשית בצורה ניטרלית ואוביקטיבית.

בנוסף, משקפת את אמונתם של אחוז מסויים באוכלוסיה ולא את כלל האוכלוסיה.

קבוצה: דבורה נג׳ר ואביטל ברוך

תשובה לסעיף א׳- הילדים והילדות יבינו מהצגת הסיפור הנ״ל שיש רק אמת אחת והיא בריאת העולם ע״י דיבור:  ״ויאמר אלוהים״ אך תיהיה הדגשה על עיניין בריאת העולם ע״י הקב״ה. אמת אחת.

א. הילדים יבינו מכך שאלוהים ברא את העולם ורק אלוהים. ילמדו תוכן כ"עובדה" כשבעצם הוא לא באמת עובדה.

"סעיף 18 מגן על אמונות תאיסטיות, לא-תאיסטיות ואתאיסטיות וכן על הזכות לא להצהיר על זה או על אמונה כלשהן"

"אין לפגוע בחופש הדת או בזכויות אחרות של מי שאינם מקבלים את האידאולוגיה הרשמית או מתנגדים לה"

ב. ניסוח זה לא הולם את הכתוב באמנה מכיוון שהוא לא משאיר סימני שאלה אלא קובע עובדה ומנצל את אי הידע של הילדים כדי שיצטרכו להאמין בכך.

קבוצה- יובל גמליאל, סשה אוחנה ועדי זיבלי.

א. מבינים שיש ישות\ כוח עליון אשר מנתב את הדברים והוא יצר את העולם. אין כאן מקום לחשוב אחרת, אלוהים הוא זה שברא את העולם.

ב.  הניסוח לא הולם את הכוונה באמנה בדבר זכויות הילד כיוון שהניסוח משקף את אמונתם של אחוז מסויים באוכלוסיה, ולא נותן מקום לאמונות אחרות. כמו כן הניסוח מלמד על בריאת העולם בדרך לא נייטרלית ולא אובייקטיבית כלל.

א. הילדים יבינו שאלוהים הוא שברא את העולם ב6 ימים ואין אופציה אחרת.

ב. אין שיוויון זכויות לשאר הילדים שמגיעים מאמונות שונות מהבית ואין אופציה לבחור במשהו אחר זאת האופציה היחידה היא שאלוהים ברא את העולם ולא אף אחד אחר אז אם מישהו מהילדים מאמין במשהו אחר אז הגננת פוסלת את האמונה שלו.

א. הילדים יבינו מהסיפור שהעולם נברא על ידי אלוהים באופן מילולי כלומר לדוגמא ה' ברא את השמיים ואת הארץ ואז השמיים והארץ נבראו. הוא לא השתמש באנשים חיות או חפצים כדי לברוא את העולם.

ב. ניסוח זה לא מתאים לאמנה בדבר זכויות הילד בכך שאינה מאפשרת לילדים חופש מדת. מנגד לכך היא בהחלט מאפשרת לילדים דתיים חופש לדת.

נירית שטרית, ליר ראובן ושנהב לוי:

א. הילדים יבינו שהתורה הוא סיפור, וחלק מהסיפורים הוא שאלוהים ברא את העולם באמצעות פיו, וחלקם יכולים להבין שיש מגוון סיפורים ששם מסופר אחרת.

ב. יש הלימה חלקית, הגננת מציגה את ספר התורה כמכלול של סיפורים, ולא כופה על הילדים את האמירה של ׳מי ברא את העולם׳, לכן אין כפיה וזה הולם להציג לילדים את סיפור הבריאה כחלק מתוך קובץ של סיפורים. החלקית באמירה זו, היא שהגננת לא נותנת אפשרות נוספת של בריאת העולם, ולא נותנת מגוון אלא רק סיפור אחד.

קבוצה: ענבל ושירן טוב

א. הילדים יבינו שקיים ספר ובו מסופר שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים באמצעות דיבור.

ב. ניסוח זה הולם יותר את הכוונה באמנה בדבר זכויות הילד מכיוון שלפי הפרשנות בסעיף 18 מצוין שאפשר ללמד במוסדות החינוכיים הציבוריים תכנים כגון ההיסטוריה של הדת והמוסר אם ההוראה נעשית בדרך ניטרלית ואובייקטיבית. לפי היגד זה שימוש במילה סיפור, הופך בעצם את האמירה ניטרלית ואובייקטיבית.

הילדים יבינו שזה לקוח מסיפור מסוים אבל מנגד׳ קיימים סיפורים שונים נוספים על הבריאה,ניסוח זב אינו פוגע מכיוון שהוא מסביר מהיכן זה נלקח.

א. הילדים יבינו שספציפית בתורה מסופר שאלוהים ברא… ואם הגננת תדגיש זאת ע"י כך שתגיד גם שיש מקורות אחרים שאומרים אחרת, מבלי להיכנס לפירוט, אז בכלל הילדים יבינו שמדובר במקור ספציפי שטוען כך.
"סעיף 18 מרשה הוראה במוסדות חינוך ציבוריים של תכנים כגון היסטוריה של הדת והמוסר, אם ההוראה נעשית בדרך ניטרלית ואובייקטיבית".
כלומר, ניתנת לילדים יכולת חשיבה עצמאית בתנאי שאין הגננת מפארת את ספר התנ"ך.

ב. ניסוח זה הולם את הכתוב באמנה כי אין הוא קובע עובדה אלא אם הגננת מפארת את ספר התנ"ך.

קבוצה: דבורה נג'ר ואביטל ברוך.

ראשית, הילדים יבינו שיש ספר תורה. שנית, הם יבינו שבספר התורה מסופר שאלוקים ברא את העולם בשישה ימים באמצעות דיבור. באופן מילולי ולא מעשי. בנוסף הילדים יבינו שישנם עוד סיפורים.

קבוצה: יובל גמליאל, סשה אוחנה ועדי זיבלי..  מניסוח זה הוא חד משמעי ולכן הילדים יבינו שיש ישות/ דמות אחת שבזכותה העולם נברא.

א. הילדים יבינו שבריאת העולם הינה מעשה שנוי במחלוקת בגלל שזה היה מזמן ואנחנו לא באמת יודעים מה קרה שם. בגלל שאנחנו לא באמת יודעים מה קרה שם ישנן דעות חלוקות והם ילמדו שלכל סיפור ישנם כמה צדדים. זוהי הזדמנות נהדרת ללמידה על קונפליקטים.

ב. ניסוח זה הינו מתאים לאמנה בדבר זכויות הילד משום שהינו מאפשר לילדים חופש לדת ( סיפור הבריאה מהתנ"ך) וחופש מדת ( סיפור המפץ הגדול).

נירית שיטרית, ליר ראובן, שנהב לוי

א. הילד יכול להבין שיש כמה דעות לאיך נוצר העולם וגם יכול להבין בגלל הניסוח שהמדע כביכול הוא מעל אלוהים…

ב. אמירה זו הולמת את האמנה בדבר זכויות הילד. באמירה זו יש אפשרויות בחירה ואז יש בחירה במה להאמין, אין כפייה של אמונה.

קבוצה-שירן טוב וענבל נוסבאום

א. הילדים יבינו שרק הדתיים מאמינים שאלוהים ברא את העולם והמדע מצא שהעולם נוצר בפיצוץ ענק.

ב. ניסוח זה לא הולם את הכוונה מהאמנה בדבר זכויות הילד, היות ובאמונה כתוב לא להצהיר על דת או על אמונה כלשהי בין אם מדובר דתות מסורתיות שיש להם מוסדות והן לדתות ובאמונות דתיות חדשות. כאן רואים שאין הגנה על האמונה של מחזיק דת מסויימת.

קבוצה: אביטל ברוך ודבורה נג׳ר.

דבורה לסעיף א׳:

כאן הילדים יוכלו להבין שישנם שני צדדים ודעות שונות לבריאת העולם. דבר המאפשר להם את יכולת הבחירה במה להאמין. עם זאת אולי קיים החשש לתהיות, למה יש כל כך הרבה דעות מגוונות לבריאה זו. למה יש הרבה מחלוקות בעניין.

הילדים יבינו שקיימת מחלוקת לגבי איך הוצר העולם וזה לא חד משמעי. הם יבינו שיש שמאמינים ככה יש מאמינים אחרת. אם יש דתיים אחרים בגן. ויש חילונים והם יאמינו בדרך המדע והחקר.

א. אמירה זו מציגה שתי סיפורי הבריאה (דתי ומדעי). עם זאת, ניסוח של האמירה מדגיש יותר את החשיבות של התפיסנ המדעית. לכן, לדעתנו, מועבר כאן מסר סמוי לילדים שלקביעת עובדות, אך בציפוי של התייחסות שיוויונית לכל האפשרויות.
ב. האמנה מגנה על זכות של האדם מדת ולדת. לכן, אמירה זו לא הולמת את הכתוב באמנה, מכיוון שהינה מחזקת יותר את הצד המדעי של סיפור הבריאה.

קבוצה: יובל גמליאל, סשה אוחנה ועדי זיבלי.. מניסוח זה הילדים יבינו שיש שתי אמונות שונות לבריאת העולם, הסבר זה יעודד את הילד לחשוב ולשאול שאלות על נושא זה ולא יקבע את החשיבה שלו. אמירה זו תואמת את האמנה, אין כפיה של הדת או של אמונה מסויימת והילד יכול לבחור במה הוא מאמין, יש חופש מלא.

קבוצה: אביטל ברוך ודבורה נג׳ר.

דבורה לסעיף א׳:

מצד אחד, הילד יוכל להבין שכל אחד יכול לבחור בכל אמונה משלו. אולם מצד שני, ישנם ילדים שיגידו לעצמם שאם הגננת מאמינה בזה אולי גם הם צריכים להאמין בכך. הרי זה הגן שלה, האמונה שלה, ואם היא מאמינה ככה אז אולי גם אני צריך.

שנהב לוי, נירית שיטרית וליר ראובן

א. הילדים יבינו שזוהי אמונתה של הגננת. אך, אינה מציגה עוד אמונות מה שיכול לעורר אצלם את המחשבה שיש אמונה אחת או שאת האמונה הכי טובה. עם זאת, יכול להיות שישנם ילדים שיבינו שיש עוד אמונות וכל אחד מאמין במה שבוחר.

ב. הלימה חלקית (פחותה) מכיוון שאין היא נותנת לילדים עוד מגוון, יש הרגשה של כפייה דתית אני מאמינה אז תאמינו. החלקית באה בגלל המילה מאמינה, זוהי אמונתה וחלק מהילדים יכולים להבין שיש עוד אמונות.

הילדים יבינו כי העולם נברא בשישה ימים על ידי דיבור. הם יבינו שאפשר ליצור לדברים על ידי דיבור ולא עשייה

הקבוצה שלנו (שני, נטלי ואני) חושבות שזוהי האמונה האישית של הגננת, הגננת היא הסמכות הכי גבוהה בגן והמבוגר המשמעותי בגן בעייני הילדים ולכן הילדים יבינו שאם הגננת אמרה כך, סביר שזה נכון.

גישה זו פוגעת בחופש הדת כיוון שהגננת הכניסה את הפן האישי שלה היוצר אפליה בין ילדים חילונים ודתיים בגן ולא דיברה באופן ניטרלי על הנושא.

קבוצה- יובל גמליאל, סשה אוחנה ועדי זיבלי.

א. הילדים יבינו כי ישנה אמונה בה הגננת שלהם מאמינה, ושזאת הדעה והאמונה האישית שלה.

ב. אנחנו חושבות שהניסוח לא הולם את הכוונה באמנה בדבר זכויות הילד כיוון שמלמד על בריאת העולם בצורה לא נייטרלית ואובייקטיבית. כמו כן, כאשר מדובר בילדים בגיל הרך לא ניתן להבטיח כי הם יבינו מהמשפט כי זאת האמונה של הגננת וישנן עוד אמונות שאפשר להאמין בהם. בנוסף, בגיל הרך הגננת היא מושא להערצה על ידי הילדים ולכן סביר להניח שאם הגננת מאמינה במשהו מסוים הם ירגישו כי גם עליהם להאמין באותו הדבר.

א. מצד אחד אמירה זו מציגה דעה אישית ובזאת מאפשרת לילדים להביע דעות משלם. הינם יכולים להסכים עם הגננת או לא להסכים בנושא של סיפור הבריאה. עם זאת, בפועל, ילדים בגיל הרך נוטים לייחס חשיבות רבה יותר לדעתה של הגננת. לכן עלול להיווצר מצב שהילדים יקבלו את דעתה של הגננת כשלהם מחשש של "תשובה לא נכונה" או לאחזב אותה. לדעתנו, אמירה זו מסוקנת מאוד ואף מניפולטיבית.
ב. אף על פי, הטענות המוצגות לעיל, אנו חושבות שאמירה זו הולמת את הכתוב באמנה. זאת מכיוון שהיא מאפשרת התייחסות שיוויונית ואחידה לכל הצדדים של סיפור הבריאה.

קבוצה: ענבל נוסבאום ושירן טוב

א. הילדים יסיקו כי ישנה אמונה שאלוהים ברא את העולם בשבעה ימים על ידי דיבור. הם יבינו שהגננת מאמינה בכך אך לדעתנו גם יחשבו שיש לדבוק באמונה זו מכיוון שהגננת היא דמות מאוד דומיננטית בחייהם.

ב. ילדים לא בהכרח יבינו מהמשפט "אני מאמינה.." כי זאת האמונה של הגננת וכי ישנן אמונות אחרות. הניסוח לא הולם את הכוונה באמנה בדבר זכויות הילד מכיוון שכאשר הגננת אומרת שהיא מאמינה במשהו, הדבר מלמד על בריאת העולם בצורה לא ניטרלית ואובייקטיבית. בנוסף, הילדים רואים בגננת כדמות הערצה ומודל לחיקוי, לכן יחשבו שעליהם להאמין בדברים שהיא בעצמה מאמינה.

נירית שטרית, ליר ראובן ושנהב לוי:

א. הילדים יבינו שישנם שלושה סיפורים על איך נברא העולם.

ב. הניסוח הנל הולם מאוד מפני שהגננת מציגה לילדים מגוון סיפורים והם יכולים לקחת איזה סיפור שהם אוהבים ומתחברים ולהאמין בו. הגננת לא כופה עליהם דעה אחת אלא מספרת להם 3 דעות שמקובלים בעולם ובכך פותחת להם צוהר להרחבה ולהשכלה.

קבוצה: אביטל ברוך ודבורה נג׳ר.

דבורה לסעיף א׳:

כאן הילדים יוכלו להסיק שלכל עם יש את הסיפור וההיסטוריה שלו, וכל עולם נברא אחרת. קיימת פה במה לדמיונם של הילדים והזדמנות לפיתוח חשיבתם. אין תבנית קבועה לאיך העולם נברא.

הקבוצה שלנו (שני, נטלי ואני) חושבות שהגננת הביאה גישה רחבה וניטרלית שבה היא מספרת על בריאות עולם שונות, אך עם זאת, הניסוח ב"תורה שלנו" יכול לגרום לחלק מהילדים לא להתחבר ולהרגיש לא שייכים לחלק שהיא אומרת "התורה שלנו".

גישה זו פוגעת מפעת הניסוח שלה, בניסוח "התורה שלנו" הגננת פוגעת בזכות של הילדים מכיוון שהניסוח שלה מפלה את מי שלא מאמין ומי שלא שייך.

קבוצה( שירלי אלוני רונית ועדי רונן)לדעתנו הניסוח של ה3 סיפורים שונים על בריאת העולם הוא הכי טוב כיוון שכאן נותנים לילדים את זכות הבחירה ואת החופש לבחור במה שהם אמינים ולא להיות כפויים שתית על אמונה אחת שמלמדים אם ילד מגיע ממקום אחר שהמשפחה מאמינה ביוונים או אינדיאנים ככה הוא לא ירגיש שונה.

קבוצה: סשה אוחנה, יובל גמליאל ועדי זיבלי

א. מניסוח זה הילדים יבינו כי ישנם שלושה סיפורים שונים על בריאת העולם, וישנם היסטוריות שונות כאשר כל עם יכול להאמין בסיפור שונה.

ב. ניסוח זה הולם את כוונת האמנה בדבר זכויות הילד כיוון שניסוח זה מציג שלושה סיפורים שונים, לא מקבע את דעותיהם של הילדים, ואף נותן להם את הזכות לבחור במה הם מאמינים. בנוסף, כמו שנאמר באמנה, ניסוח זה אינו מפלה את הדתות השונות והאמונות השונות. אנחנו היינו מורידות את הכותרת של "התורה שלנו", ואומרות זאת בצורה יותר כוללנית ופחות פרטית. המילה "שלנו" עלולה לקבע את הילדים שרק בזה עליהם להאמין.

א. מתוך האמירה הילדים יוכלו להבין כי אין הסכמה על סיפור בריאת העולם. לכן כל דעה או גישה שוות ערך ומקובלת באותה מידה. עם זאת, לא הייתי מקבילה את הילדים לשלושת הסיפורים המוזכרים. הינם טובים בתור התחלה או מבוא, אך ניתן להרחיב את הנושא עם סיפורי בריאה אחרים ואפילו סיפורים אישיים שהילדים ימציאו.
ב. לדעתנו, אמירה זו אולמת את הכתוב באמנה מכיוון שתהליך הלמידה אינו מתמקד בהיבט אחד של הסיפור, אלא מציג גישות שונות.

"הגנתת תאמר שהדתיים מאמינים שאלוהים ברא את העולם,
והמדע חקר ומצא שהעולם נוצר בפיצוץ ענק" זה הניסוח שהכי הולם את השקפתי האישית.

״בתורה מסופר ש…״

בחרתי בכך מפני שאני מאוד אוהבת את המסורת היהודית ואני לא רואה שום דבר רע בלהביא את המסורת בצורה נעימה לגן, כאשר אני אומרת לילדים את המשפט ׳בתורה מסופר ש..׳ אני נותנת להם את הסיפור ההיסטורי שכתוב אצלנו בתורה. המשפט לא כופה את הדעה שלי והוא לא כופה על הילדים להאמין במה שאני נותנת להם, הוא נותן להם את הסיפור שכתוב בתורה של העם שלנו. בנוסף לכך הילדים יכולים להבין שהתורה הוא סיפור, וכמו סיפורי דיסני יש גם סיפורי תורה ובכך אני לא פוגעת בזכויות שלהם לדת.

אין לי ניסוח שמתאים להשקפתי. אני כרגע נמצאת בעירורים לגבי בריאת העולם. בעבר שלי הייתי דתייה, האמנתי בכל כוחי שאלוהים ברא את העולם. לאחר ארבע שנים התחלתי לעזוב את הדת ולהקשיב לדברים אחרים. כיום, אני לא יודעת איך נברא העולם, זה אחד הדברים שמעסיקים אותי יותר. המדע (המפץ הגדול) לא מביא לי מספיק הוכחות ודיוקים לבריאת העולם, התנ"ך זה סיפורים ולכן אני מעוררת עם עצמי ובדילמות.

הניסוח ההולם את השקפתי האישית היא: "בתורה מסופר ש…" לדעתי ניסוח זה אינו מקבע את חשיבת הילדים. ניסוח זה נותן לילדים עוד ידע על בריאת העולם (אם ישנם ילדים הבאים מבית חילוני שמאמין "במפץ הגדול").

הניסוח ההולם את השקפתי האישית לגבי סיפור הבריאה הוא "בתורה מסופר ש…". אני בן אדם מאמין ומאמינה כי השם ברא את העולם. כאשר אני פותחת את סיפור בריאת העולם במשפט זה, אינני כופה את הדת ואת אמונתי על הילדים. הילדים יבינו כי סיפור זה נכתב בתורה והם יוכלו לבחור בעצמם האם להאמין בכך או לא.

הניסוח שלטעמי הוא המתאים ביותר הוא "יש שלושה סיפורים שונים…" :

סיפור בריאת העולם הוא לא באמת עובדתי וחד משמעי "חקוק בסלע" כך שייתכן אפילו שהתרחשו אפילו שני סיפורים בו זמנית או אחד אחרי השני…גם אם מצאו עובדות מדעיות, עדיין אין דרך להוכיח בוודאות ששאר הסיפורים לא התקיימו. אני מאמינה שיש לתת לילדים לחקור בעצמם בתיווך אנשים שונים אודות שלושת הסיפורים ולנסות להסביר למבוגרים שסביב את חשיבות הדרך שבה מסבירים לילדים כל סיפור. הגישה שלי מאפשרת לילדים לפתוח את הראש, לשאול שאלות ולא לקבל את הדברים כמובן מאליו. התשובה מבחינתי בסוף היא: אין תשובה ברורה וידועה אבל חקרנו ולמדנו אודות בריאת העולם ובסופו של דבר כשיגדלו שיבחרו את הסיפור שמתאים להם להאמין בו.

השקפתי היא לספר לילדים שבתורה מסופר ש…

כמובן להדגיש שישנם סיפורים נוספים על בריאת העולם אבל זאת ההיסטוריה של העם שלו ולכן את זה אספר לכם, אם תהיה סקרנות לדעת את שאר סיפורי בריאת העולם כמובן שלא אמנה זאת מהם ואספר להם על הסיפורים הללו.

הניסוח התואם את השקפתי האישית הוא הניסוח "בתורה מסופר ש.." אני בנאדם מאמין ומאוד אוהבת את המסורת של עם ישראל. עם זאת אני מצליחה להיות אובייקטיבית כאשר אני מלמדת את הילדים דברים מסוימים ולא להכניס את הדת בכל מקום.

הניסוח שתואם את השקפתי האישית הוא:" התורה אומרת ש…", היות ואני מודעת לכך שיש אנשים שלא שותפים לאמונה שלי ויש לכבדם. הילדים מגיעים כיום מבתים בהם כל הורה מחנך את ילדו באופן שונה ואני מאמינה שכגננת עלי להיות מאוד קשובה לכך ולדעת שעלי להיות מאוד ניטרלית כאשר אני מעבירה תוכן בעל משמעות דתית או מסורתית כלשהי ולהתאימו לאוכלוסיית הגן, אך יחד עם זאת עדיין להעביר את התוכן שאותו אני רוצה להעניק לילדים.

הייתי בוחרת בניסוח האחרון שמתאר סיפורים מעמים שונים. אני חושבת שלילדים בגיל הרך יש תפיסה מעניינת של עולם המיטולוגיה. עם זאת, על מנת לא להגביל את חשיבתם, ארצה להציג כמה שיותר מיטוסי בריאה. כמו כן, ארצה להודד ילדים לחשוב על מיטוסים משלהם.
בגילאים הבוגרים יותר ניתן גם להתקדם לעבר החשיבה הביקורתית ולנסות לחשוב מדוע תפיסה כזו או אחרת רווחה בחברה של פעם (לדוגמא: החיבור לטבע בסיפור האינדיאני כעם שברובו ניזנן מן הטבע).
בנוסף, ניתן לחשוב על התפיסה המדעית (מה לדעתם של הילדים ידע וודאי על בריאת העולם עושה לאנושות? איזו תחושה הוא מעניק? ומה חסר בעקבות הגילוי הזה?).

אף אחד מהניסוחים הנ"ל לא תואם את השקפתי לגמרי, אך עם זאת הייתי בוחרת לספר בניסוח שהגננת מרחיבה על שלושה סיפורי בריאה שונים. אני חושבת שזה רעיון טוב לפתוח בפני הילדים שישנם כמה סיפורי בריאה וכל אחד מבני האדם,בעולם כולו, יכול לבחור במה הוא מאמין, אך אני חושבת שהייתי מחפשת סיפורים שיכולים יותר להתאים לאוכלוסיית ילדי הגן שלי כך שכל ילד יוכל להתחבר.

השקפתי האישית לגבי הניסוחים היא האמירה "בתורה מסופר ש..". אני מגיעה מבית מסורתי, מאמינה שהקדוש ברוך הוא הוא זה שיצר את העולם ומאמינה במה שכתוב בתורה, אך אני גם יודעת שישנן עוד דתות ולא כולם מאמינים באותו הדבר כמוני לכן אני כגננת צריכה להיות קשובה לדעות שונות ומגוונות והעברת התוכן צריכה להיות בהתאם לכך.

השקפתי האישית לגבי סיפור הבריאה היא "אני מאמינה שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים על ידי דיבור". אני מגיעה מבית מסורתי וגם למדתי בבתי ספר ממלכתיים-דתיים ולכן היא מאמינה שאלוהים הוא זה שייצר/ברא את העולם. אך עם זאת, לעולם לא אכריח/אכפה על אף ילד/ה להאמין במה שאני מאמינה מכיוון שאני מאמינה במשפט "כל אדם באמונתו יחייה".

אין ניסוח שתואם את האמונה שלי באופן מלא, אך זה הניסוח שאני הכי מתחברת אליו. ניתן ללמד את הילדים שיש מגוון סיפורים על בריאת העולם ולכל עם יש את האמונה שלו. מניסוח זה הם יכולים להבין שיש עוד עמים ואנחנו לא היחידים וכל ילד יבחר בסיפור שהוא מאמין. ניסוח זה מרחיב את החשיבה ולא מקבע למשהו ספציפי.

השקפתי האישית היא "בתורה מסופר ש…" , אני מרגישה חלק מהעם היהודי וזהו סיפור מאוד משמעותי הפותח את הסיפורים שבתורה. לדעתי חשוב שהילדים בארצנו ילמדו על נושא הבריאה כחלק מתרבות מסוימת ושייכות לעם היהודי. אני לא אדם דתי ולכן לא חשוב לי אם הילדים יאמינו בסיפור, התפקיד שלי בתור מחנכת הוא להעביר לילדים מידע חשוב על מורשת ישראל ובכלל מידע על העולם הסובב סביבם.

הניסוח שמתאים לגן שלי הוא ״בתורה מסופר ש…״ לדעתי הילדים ייחשפו לתורה גם מחוץ לגן ויכירו בו כבר בגיל כזה שיש חשיפה גדולה והרבה ויכוחים בנושא, לכן אני חושבת שזה הניסוח שמתאים לי לגן.  לדעתי סיפורי התורה הם סיפורים מעניינים, מעשירים ומגרים את הילדים. במידה ותהיה שאלה מהילדים ״מה זה תורה?״ אני אסביר להם ואחקור ביחד איתם

הניסוח שאעדיף לבחור לגן שלי בחינוך הממלכתי הוא: " בתורה מסופר ש…" ניסוח זה נותן לילדים עוד למידה על בריאת העולם. תפקידי כמחנכת הוא לחשוף ולהעשיר את הילדים ברעיונות ודעות באמצעות חקר ולמידה על הדומה והשונה. לכן, אני חושבת שלא נכון לקבע את חשיבת הילדים בכך שאומר  "אני מאמינה ש…".

הניסוח שהייתי בוחרת לגן שלי הוא אותו ניסוח שמחזק את השקפתי, "בתורה מסופר ש…". על פי המקורות שמחזקות את עמדת בעד התכנים הדתיים בחינוך הממלכתי, מדובר על תכנים דתיים שאינם מוגזמים מדי ואינם כופים הדתה. לדעתי יש צורך לדבר על ההיסטוריה של העם כפי שהיא מסופרת בתורה כי זאת אמונתי. עם זאת, כמובן שיש צורך להנגיש את השפה לילדים ולא לתת להם את ההרגשה כי יש אמת אחת גם אם אני מאמינה בכך. במקור "יש גם וגם" מוזכר העניין של סיעור מוחות בין אנשים/ ילדים. יכול להיות שכאשר אני אספר את בריאת העולם לפי התורה, יהיה ילד חילוני שיזכיר את המפץ הגדול או כל סיפור אחר ששמע. כאן יכולה להיות הזדמנות לפתוח שיח, לשמוע דעות שונות ואחרות ומכאן לכבד כל אחד וכל אמונה.

כאשר אני דוגלת בשיתוף ופתיחות מחשבתית, אני חושבת שזה יעזור גם להורים שבאים מרקעים שונים ולא ירגישו בכפייה דתית.

הניסוח שאבחר לגן שלי הוא בתורה מסופר ש…

אסביר להם את הסיפור שמסופר סתורה ושיש עוד סיפורים אחרים לבריאת העולם ואם זה יעניין אות אני אחקור ביחד איתם את הסיפורים השונים וסוגי בריאות העולם ואת התורה. אסביר להם שכך אחד מאמין במשהו אחר ושזה בסדר, אחשוף בפניהם את כל המידע הדרוש להם ואם יהיה דרישה לחקור עוד אעשה זאת.

אני אישית אבחר לא להכניס את סיפור הבריאה לגן. אני לא חושבת שצריך וחשוב להביא את סיפור זה לילדים בגיל הרך. יהיו להם הזדמנויות נוספות ללמוד על הסיפור ואני חושבת ומאמינה שבגן הילדים צריך להתמקד בנושאים שמעסיקים אותם, מעניינים אותם, וכמה שיותר קרובים לתחומי העניין שלהם.

אני אעדיף לספר לילדים את הניסוח "בתורה מסופר ש..", בדיוק כפי שכתבתי בהשקפתי האישית- הניסוח הזה לא כופה על על הילדים את הדת, הוא נותן להם סיפור מתוך ספר סיפורים של התנ"ך, אני בוחרת לספר זאת מפני שזהו חלק מההיסטוריה ואני לא רואה דבר רע בלספר את ההיסטוריה של העם שלנו, אם יהיו ילדים אשר יעלו את המושג "המפץ הגדול", אני אתן גם לזה התייחסות ואומר שיש מגוון אמונות בעולם, וכל אחד מאמין בדבר אחר וזה בסדר.

אעדיף ללכת עם הניסוח שתואם את השקפתי האישית. עם זאת, אצטרך להיות עדינה יותר בחלק הביקורתי. זאת על מנת לא לפגוע ולא לסתור את האמונה הפרטית של חלק מן הילדים.
לכן, כפי שאמרתי בכיתה, חשוב לי לעשות סקר מקדים בנושא של דתות ואמונות של כל המשפחות בגן ולהבין את מידת הדתיות שלהם. יתכן ויהיה מצב של משפחה אחת דתית במיוחד אשר בחרה להתחנך בחינוך הממלכתי. לא ארצה לעורר סתירת ערכים בגיל הרך כל כך, ולכן אעדיף גם לערב את ההורים בנושא הנלמד בגן (על ידי הרצאות, פעילויות או תיווך ביתי נוסף לילד שלהם).

הניסוח שאבחר להעביר בגן הוא אותו ניסוח שתואם את השקפתי האישית. אבחר בו מכיוון שהניסוח הזה שמפרט על שלושה סיפורי בריאה שונים הוא רחב ולא מקבע וכל ילד יוכל להתחבר לסיפור אחר. יהיה לי חשוב להדגיש שישנם סיפורים נוספים שלא דיברנו עליהם ואם ירצו אפשר לחקור גם עליהם.

הניסוח שאבחר הוא "בתורה מסופר ש.." זהו ניסוח שתואם את אמונתי והשקפתי האישית.

אני חושבת שאני אמנע מלהכניס את נושא סיפור הבריאה בגן, אך אם לא תהייה לי ברירה אני אבחר ב:אספר לכם 3  סיפורים על ההתחלה של העולם: בתורה מסופר שאלוהים ברא את העולם על ידי דיבור אבל יש לכל עם יש סיפור אחר על איך נברא העולם : התורה שלנו, היוונים והאינדיאנים"- כך כל ילד/ה יוכלו לבחור את הסיפור שאליו הם/הן הכי מתחברים אליו וכך אני בעצם חושפת אותם לדתות ואמונות שונות ולא בהיכרח כופה עליהם לאמין במה שאני מאמינה.

הניסוח הכי מתאים לגן שלי הוא :"הגנתת תאמר שהדתיים מאמינים שאלוהים ברא את העולם,
והמדע חקר ומצא שהעולם נוצר בפיצוץ ענק". אני חושבת שלהסביר לילדים את הגרסא היהודית לבריאת העולם ואת הגרסא המדעית לבריאת העולם הינו בעצם דיאלוג על נושא הבריאה ולדעתי אין שום דבר רע בדיאלוג, להפך אני חושבת שכאשר מציגים שתי גרסאות לאותו מקרה לומדים יותר מאשר רק גרסא אחת. (מתוך גם וגם). בנוסף, לרב היהודים יש זיקה לזהות היהודית ישראלית ובריאת העולם הינה חלק ממנה (מתוך מסורתיות ישראלית).

לדעתי כאשר אהיה גננת עם גן משלי, לא אבחר להכניס את נושא הבריאה, לא משום שאיני מאמינה בכך או מתנגדת ללימוד התוכן, אלא משום שילדים בגן יש עיסוקים אחרים המועדפים עליהם. לדעתי יש לתת לילדים עדיפות להזדמנויות למידה של הדברים המעניינים אותם, לחשוף ולהרחיב את תחומי העניין שלהם שבחיי היום יום. להתמקד במיומנויות חדשות פיזיות וקוגנטיביות ולקדם את הילדים בתחומים שהכי קרובים אליהם. כך הילדים ילמדו מתוך סקרנות ורצון ללמידה.