הרחבה

השלכות

אני חושבת שהגננת פגעה בשמו הטוב של הילד (עפ״י המקור ׳משמעות והליך משפטי/משמעותי הוגן) … הילד הושפל ברבים ויכול להיות שהגננת פגעה בו חברתית כבר בתחילת שנת הלימודים ויכול להיות שהילד ״סומן״ על ידי שאר הילדים…

(חשוב לציין ששמו הטוב של הילד היה נפגע
גם אם היה מתברר שהוא הילד שעשה את המעשה- לא צריך לערוך לו משפט ראווה שכזה).
לכן לפי סעיף 16 ו28- הגננת פגעה בכבודו ובשמו הטוב של הילד,
והמשמעת בה היא נהגה לא הלמה את כבוד הילד בהתאם לאמנה.

הגננת טעתה בכך שהפרה את כבודו של הילד
שהאצבע הופנתה כלפיו בפרסיה.
גם לפי סעיף 28 בהאמנה בדבר זכויות הילד
שאומר שבתי הספר ינקטו אמצעים נאותים להבטיח
כי המשמעת בבתי הספר תונהג באופן ההולם את כבודו של הילד,
זאת אומרת שהגננת צדקה כאשר נקטה באמצעי כלפי האלימות
אך טעתה כאשר פגעה בכבודו ובשמו  של הילד ליד כל חבריו.

הגננת טעתה בכך שביקשה מן הילדה להצביע על הילד
שלדבריה של הילדה פגע בה.
בכך שעשתה זאת פגעה בשמו הטוב של הילד.
לפי המקור: “משמעת והליך משפטי/משמעתי הוגן מתוך האמנה בדבר זכויות הילד“, לפי סעיף 16.

אני חושבת כי היא פגעה בשמו הטוב של הילד

לפי המקור הזה, הגננת טעתה כיוון שלפי סעיף 16 היא הרסה את שמו של הילד עוד ביומו הראשון בפני ההורים והילדים.

הגננת טעתה בתגובתה לסיטואציה שהתקיימה בגן הילדים.
איננו יודעים אם הגננת הגיבה למקרה באותו הרגע שקרתה סיטואציה אלימה בגן.
איננו יודעים אם התייחסה למקרה מעצם רצונה
או בגלל שהאימא של הקרבן בקשה התייחסות למקרה.
בנוסף, לפי מקור “שם טוב, משמעת והליך הוגן” סעיף 16,
באותו הרגע שהגננת התייחסה למקרה האלימות בפרהסיה לעיני כל ההורים בגן,
זוהי הפרה של זכות הילד לפרטיות.

לפי סעיף 16 נמצאה פגיעה בזכות נוספת והיא שמו הטוב של הילד
משום שלא נעשה כל מאמץ לברר האם ההאשמה נכונה לגבי אותו הילד.
לפי מקור “עקרון טובת הילד והילדה” ללא שמיעת הילד והילדה
לא תיתכן השגת המטרה של טובתם
ועל כן, היה על הגננת להקשיב גם לצד הקרבן במקרה הזה שהוא הילד.

מקור “אחמ בגן הילדים” אומר שככל שהתנהגות מוגדרת כחמורה יותר,
תהיה התייחסות חמורה יותר למצב
והתערבות של גורמים נוספים מחוץ למעגל הקטן של הגן.
במצב הנתון בסרט שצפינו בו, אין פגיעה חוזרת בילדים,
אין יצירת פחד בקרב הילדים או הצוות
וזהו אינו אירוע הפוגע בהתנהלות השגרתית של הגן.
זהו היום הראשון של הגן וקרתה סיטואציה מאוד לא נעימה בגן,
היה על הגננת לבצע בירור פרטני עם הילדה במסגרת המעגל הקטן של הגן
ומשם לבחון את שאר האפשרויות שניתנות להמשך לפי התוצאות.

הגננת טעתה- היא פגעה בשמו הטוב של הילד
(בין אם אשם ובין אם לא)
היא ביקשה מהילדה להצביע לכיוון הילד שפגע בפומבי
משמעת והליך משפטי לפי סעיף 28

סעיף 16 באמנה לזכויות הילד, מדבר על התערבות שרירותית (שבמקרה הזה היא ממש שרירותית ללא בירור באופן פרטי) וכן מדבר על הזכות לאי פגיעה בכבוד ובשם הטוב שבעצם מתרחשת אצל שני הצדדים (הנתקפת וכביכול התוקף) כאשר שני מוצגים כשייכים למקרה אלימות מסוים ונקלעים לדיבור עליו באופן פומבי ללא כל הכנה מוקדמת וללא הסכמתם.

בסעיף 40 ב’, נכתב כי כל ילד וילדה אמורים להיחשב זכאים כל עוד לא נעשה בירור מעמיק שבסופו הכרעת הדין. המורה מיהרה לשפוט שהילד הזה הוא האשם וניסתה להוציא ממנו “סליחה” מבלי באמת לשבת עם הילדה ולהבין ממנה מה באמת קרה ועם מי.

בחוזר המנהלה הכללית בסטנדרט 2, יש דגש על היחסים בין הילדים- הוריהם- והמחנכים ועל היתרונות שבקידום תחושת השייכות ויחסי הכבוד ההדדיים. אם רוצים להרוס יחסים שכאלה, המתכון הבטוח זו האשמה פומבית של הילד ללא בירור, בפני כל הורי הגן או בית הספר.

לדעתי, הגננת צדקה חלקית בעת ניהול הקונפליקט שראינו בסרטון.
היא צדקה מכיוון שעל פי סעיף 28 מתוך “משמעות והליך משפטי”,
על בית הספר להגיב לכל מקרה של פגיעה בתלמיד.
לכן, הגננת הייתה חייבת לפתוח את נושא.
עם זאת, אופן ניהול הדיון לא מוזכר בניסוח של הסעיף
ולכן נתון לבחירתה של הגננת (האם לעשות זאת בפומבי או בין לנפגע לבין הפוגע בלבד).

זאת ועוד, הגננת לא צדקה מפני שסעיף 28 טוען
כי המשמעת תעשה תוך התחשבות בכבודו של הילד.
ממבט ראשון בסרטון נראה כי כבודו ושמו הטוב של הילד המואשם נפגע
בגלל ההתייחסות לנושא מול כלל הילדים וההורים וללא הוכחות לאשמתו.

אולם, עקב כך שניסוח הסעיף לא מפרש על כבוד של מי מהילדים יש לשמור (הנפגע או הפוגע),
עולה השאלה: מעמדו של מי דורש יותר התייחסות?
כך לדוגמא, אם היה מדובר במקרה של הרעלה (או נזק אחר בעל השפעה דומה)
ורק הפוגע ידע איזה סוג חומר נתן לנפגע,
הייתי מצדיקה את פתיחת הנושא בפומבי והפעלת לחץ חברתי,
עקב מחסור בזמן תגובה ושמירה על טובת הנפגע.
אך אם מדובר במקרה שבו הנפגע לא נמצא בסכנת חיים,
זאת אומרת שהקונפליקט לא דורש התייחסות מידית,
הייתי פותחת את הנושא במעגל מצומם יותר.

המקרה המוצג בסרטון, ככול הנראה,
משתייך לסוג השני שבו אין סכנת חיים מידית לנפגע
ולכן לגננת הייתה אפשרות לנהל את הקונפליקט תוך שמירה על כבודם של שני הילדים.

בנוסף לנאמר לעיל ובהתאם לסעיף 40,
אני תוהה, איזה משקל ניתן לעדות הנפגע וזיהוי של הפוגע.
סעיף 40 מתוך “משמעת והליך משפטי” טוען
כי על המואשם להיות בחזקת זכאי, כל עוד לא הוכחה אשמתו.
מכאן השאלה, מה הן ההוכחות הנדרשות על מנת להתחיל טיפול בקונפליקט,
הרי לא בכל מקרה ההוכחות “הכבדות” ידועות מהתחלה.
האם רוב הטכניקות של בלשים הן בניגוד לזכויות האדם?
והאם מותר לגננת להפעילן בגן על ילדים?

עפ המאמר משמעת והליך משפטי/משמעתי הוגן  לא אוכל לומר כי המורה טעתה באופן מובהק. כוונתיה היו טובות אך דרך הפעולה שגויה לחלוטין. יש צורך בזיהוי הילד על מנת למגר את תופעת האלימות בבתי הספר, אך הלבנת פניו של יצור אנושי היא פגיעה חמורו בזכותו.

תגובה בשם דבורה נג׳ר ואביטל ברוך:

אנו חושבות כי הגננת צדקה חלקית מכיוון שהיא הייתה חייבת להתייחס לפגיעה של אמאבלה, אך אופן פעולתה לא הייתה נכונה וצודקת.

הגננת פגעה בשמו הטוב של הילד הנאשם בכך שהכפישה את שמו בעת הצבעת אצבע מאשימה כלפיו. כמו כן, באמנה סעיף מס׳ 28 כתוב כי יש צורך לנקוט באמצעים כדי להבטיח את המשמעת בבית הספר, אך היא לא עשתה זאת באופן הולם וראוי את כבוד הילד הנאשם.

הגננת צדקה חלקית.
לפי המקור שם טוב, משמעת והליך הוגן,
הגננת צדקה בכך שהיא התייחסה לאירוע
(על פי סעיף 28 באמנה בדבר זכויות הילד)
מכיוון שעליה לשמור על משמעת בבית הספר.

בנוסף, בהסתמך על מקור אחמ בגן הילדים,
ניתן לראות שעל הגננת להבטיח
את ביטחונם ולשמור של גופם ונפשם של הילדים
ולכן, עצם התערבותה הראתה נכונות.

אך, ניתן לטעון מנגד שהגננת טעתה
עוד לפני בכך שלא שמרה על הילדה,
אך אנו יודעים שאין זה תמיד תלוי בנו .
על פי שני המקורות הללו (אחמ בגן הילדים ושם טוב משמעת והליך הוגן),
אנו חושבות שהאספה הקולקטיבית
של ההורים והילדים
ופתיחת הדיון הייתה טעות
כי כך היא פגעה בכבדו ובערכו של הילד ושל הילדה (הפוגע והנפגעת).

עם זאת, על פי מקור שם טוב, משמעת והליך הוגן
הגננת לא התחשבה בגיל הילד
ופגעה בשילובו בחברה כי זה היום הראשון ללימודים,
שנה ראשונה (על פי סעיף 40 , 1 באמנה בדבר זכויות הילד).

כל זאת ועוד הגננת לא פיתחה ולא קידמה תהליכים חברתיים,
אנחנו מאמינות שהיא חשבה
שכך היא מקדמת את התהליכים האלה (אצלנו לא מרביצים)
אך לדעתנו המסר שעבר שם היה מסר הפוך,
היא גם לא שידרה תחושה של שייכות וכבוד הדדי
אלא להפך פגעה בערכים הללו (אחמ בגן הילדים).

עוד ניתן להגיד על המקרה מהסרטון הקצר שראינו
שרוב הסיכויים שעל פי התבחינים
להערכת חומרתן של התנהגויות לא מותאמות
ותוקפניות בגן הילדים
הילד עבר על סעיף 1 בלבד (פגיעה פולשנית לגופו של האחר),
אי לכך, גודל החומרה הוא קטן יחסית.

מכל הנאמר לעיל אנו חושבות שהיה אפשר לטפל במקרה אחרת,
באופן פרטי יותר, באופן מברר, מעמיק, מדבר יותר.
כן עלייה היה לשתף את ההורים של שני הצדדים לאחר הבירור (אחמ בגן הילדים).
אם הייתה פועלת כך הייתה מעבירה לילדים מסר שכל מקרה מטופל לגופו
וששומרים על כולם אך גם מכבדים את הפרטיות –
וכל העשייה הזאת הייתה מקדמת תהליכים חברתיים ולא מורידה את תחושת היכולת,
תחושת הכבוד והשייכות של אף אחד מהילדים.

הגננת טעתה בכך בחרה להתערב בסיטואציה זו באופן פרטי אך צדקה בכך שבחרה להתערב.