סיכום הדיון

הרוב סברו,  שראוי להבחין בין סוגי שקרים של ילדים, ושהתגובה להם צריכה להיות תלויית מצב, זמן וכוונות (שקר כדי להשיג משהו, "שקר לבן" להתגוננות, המצאה מהדמיון לצורך השווצה וכו'). כך, למשל, אם אמאבלה שיקרה, יתכן שעשתה זאת מפחד.

בתוך זאת, הרוב סברו ששקרים שפוגעים בזכויות של ילדים או בבטחונם הם בבחינת "קו אדום" שאין לחצות, אלא לקיים בירור מעמיק.

היו גם שציינו, שהידע על שקרים של ילדים וילדות, שנבנה מהמקורות, חיזק אצל חלק את העמדה שהגננת טעתה בתגובתה.

יש גם שסברו, שהגישה של גדעון לוין עלולה אף להחמיר את השקרים, כאשר הילד אינו מבין את ההשלכות אלא מתנהל על פי גורם חיצוני שסמכותו גדולה יותר. גישה כזו יכולה ליצור רתיעה, רגשות אשם ורגשות שליליים באופן כללי, ואף לפגוע ביחסי אמון בין הילד למבוגר.

להעשרה

לבקשת מי שאנגלית שגורה בפיה, העליתי לאתר כאן וכאן שני מאמרים באנגלית – מחקרים אקדמיים על ילדים שקרנים, להעשרה.