חברות הקבוצה: אורטל, שירלי, שנהב ועדי רונן.

מקור זה מדבר על איסור סוגי מזונות חלביים בעקבות ילד בעל אלרגיה. הנימוקים לכך הם: הילד לא יודע להבדיל בין מאכלים שמותר לו לאכול ומאכלים שאסור ועל כןן, אסור להכניסם לגן.

נימוק שני הוא עניין של חיים ומוות.

חברות הקבוצה: אורטל, שירלי, שנהב ועדי רונן.

לדעתינו  במקור זה יכולים לכלול מזון אלרגני בגנים.

נימוקים: משרד החינוך חוזר מנכל, יעניקו לצוות הגן הנחיות בהקשר לאלרגיה במצב של סכנת חיים.

נימוק שני, על המוסד החינוכי להיערך ליצירת סביבה בטוחה לאותו ילד, בשיגרה הלימודים ובשעת חירום כאשר אותו ילד יהיה חשוף למאכל אלרגי

חברות הקבוצה: אורטל, שירלי, שנהב ועדי רונן.

לדעתינו מקור זה מתייחס לאופן שבו חברי הקבוצה עלולים להגיב בעקבות ההחלטה האם המקור יכנס או לא, יכול להיות שבמידה והגן יהיה סטרילי או שיהיה סידור אחר לגבי אכילת אותו מזון, זה יגרום לילדים להגיב בבריונות כלפי הילד האלרגי.

חברות הקבוצה: אורטל, שירלי, שנהב ועדי רונן

מקור זה מדבר על איסור הכנסת מאכלים אלרגיים לגן.

הנימוקים: אי אפשר שילדה תשאר ללא מסגרת חינוכית כלשהי, לא ניתן למנוע מילד/ה חינוך בגלל אלרגיה שיש לו/ה.

נימוק שני, הקמת גן המיועד לילדים בעלי אלרגיות מאפשר להורים ולילדים לראות את השונה ולהתחשב בו.

חברות הקבוצה: אורטל, שירלי, שנהב ועדי רונן.

מקור זה מדבר על הכנסת מזון אלרגי לגן וגם על איסור הכנסת מזון אלרגי לגן.

נימוקים: לא ניתן לאפלות אף אחד מילדי הגן, כך שאם לא מכניסים מזון אלרגי, כל ילדי הגן לא יאכלו את אותו המזון ולא תהיה אפליה בניהם וכך גם נלמד את אותו הורה לא לעשות אפליות.

נימוק נוסף, ישנם ילדים הצריכים את אותו מזון שיהיה בגן ולכן, במקום לשלוח את אותו ילד אלרגי לאכול לבד בחצר, נדאג לכללי זהירות, נדבר עם ילדי הגן ונישמר.

בריונות כלפי אנשים בעלי אלרגיות.

כפי שנאמר במקור, עצומה נגד הסרט פיטר ראביט, ניתן לראות כיצד אנשים מקלים ראש בנושא, ולא מבינים את המציאות כפי שהיא. הסצנה המדוברת בסרט מציגה תמונה שאינה מציאותית משום שהיא לא מציגה את סכנת המוות. בכך הסצנה רק מגבירה את הבריונות כלפי ילדים עם אלרגיות משום שהיא מראה כמה היא לגיטימית ולא באמת מסוכנת כפי שמזהירים אותנו.

בנוסף, מפי מוריה בכתבה של מאקו אנו מבינים שהאלרגיות פוגעות בה פעמיים. בפעם הראשונה האלרגיה פוגעת בה בכך שהיא משפיעה על המזון שהיא אוכלת, וגם על סדר יומה משום שהיא לא יכולה לאכול עם חבריה לכיתה. בפעם השנייה האלרגיה פוגעת בה בכך שהיא מספקת סיבה להתנכלויות הצקות והתעללויות מחבריה לכיתה.

לבסוף, לפי הכתבה “סובלניים כלפי ילדים עם אלרגיות” עולה ההתעסקות האמפתית והחמלתית. הכותבת מציינת את הסיטואציה ומסבירה שההורים פועלים מבלי לנסות ולשים את עצמם במקום ההורה לילד עם האלרגיות. יתר על כן, מעשי ההורים מלמדים את ילדיהם בדיוק ההפך ממה שראוי; חמלה, איפוק, אכפתיות וסובלנות שהם לבטח הערכים שאנחנו רוצים שיהיו לנו ובטח לילדנו.