מידת ההמלצה שלי תלויה בגילו של הילד. מקורסים קודמים למדנו כי יעילות השתל יורדת באופן משמעותי לאחר גיל שנה-שנה וחצי וכמעת לא מועיל אחרי גיל שש-שבע. לכן אמליץ להורים להשתיל את הילד שלהם במידה והוא עומד בדרישות הגיל.
כמו כן, אמליץ לעשות את השתל על שתי האוזניים יחד, מכיוון שכך יעילות התהליך תגבר. עם זאת, אני מחוייבת לשתפ את ההורים בסיכויים האפשריים כתוצא מניתוח לא מוצלח (הילד עלול לאבד את כל השמיעה שלא ולא יוכל להיעזר במכשירי השמיעה בעתיד). לעומת זאת, קיימת אפשרות של שתילה באוזן אחת על מנת לשמור על אוזן נוספת לשימוש במכשירי שמיעה.

ממליצה על שתל.

קודם אנסה להבין למה ההורים מתלבטים לגבי השתל מאחר וההורים שומעים והם אינם ״חלק״ מתרבות החירשים. לאחר מכן, אמליץ על השתל כי בעיני הילד יגדל בסביבה שאינה טבעית לו. כל הסובבים אותו שומעים והוא היחיד שלא. ככל שהוא יתפתח ויגדל יהיה לו קשה יותר להתמודד לבד עם החירשות. יחד עם זאת, תלוי באיזה גיל הם פונים אליי. השתל מומלץ עד גיל שנה, אם הילד יהיה בן שנתיים-שלוש אמליץ, אך אחשוף את הסיכונים השונים.

ממליצה על שתל.

אני מאמינה שלכל ילד מגיע לקבל את מלוא ה”גישור” על מגבלותיו באם קיימת האפשרות.
בהתייחס לסעיף 12 באמנה, כאמא טרייה אני חווה את זה שמרגע היוולדו של הילד אנחנו מחליטים עבורו (בין אם החלטות נכונות או שגויות) וזה מתחיל בהיבט הבסיסי ביותר כגון צורת ההזנה לילד: האם להזין מחלב אם או בתחליפים. כמו שציינתי אין לדעת אם ההחלטות שאנו כהורים עושים הם הנכונות עבור הילד וזה מה שאומר להורים המתלבטים. אציג בפניהם את היתרונות והחסרונות העולים ואתן להם לקבל את ההחלטה הנכונה עבורם.

לדעתי קשה לתת תשובה חד משמעית להורה חירש, האם לעשות לילדה שלהם השתלת שבלול. ההורה בעצמו לא יודע מה זה לשמוע, הוא חי עם החירשות כל החיים, ונמצא בקהילה מסוימת של חרשים. בנוסף, לדעתי בגילאים הקטנים ניתן לתת לילד להביע את רצונו אך לא ניתן להגיע להחלטה רק על סמך זה. אין לילד בגיל קטן מספיק שיקול דעת בשביל להגיע להחלטה גורלית כזו, מה גם, שהילד בעצמו לא יודע מה זה לשמוע ואיך החיים מתנהלים כששומעים.

בסופו של דבר הייתי מייעצת להורים ללכת לחוות דעת נוספת ומקצועית, על מנת להגיע להחלטה הרת גורל ומשמעותית שכזו.

אם עליי לחשוב ממקום של טובת הילד כעמוד תווך מנחה אין לילד בין 4 או 5 את היכולת להחליט במקרה זה מה נכון  עבורו, לשמוע או לא לשמוע ובמיוחד לעבור ניתוח או לא לעבור. משום שזו אחריות גדולה מדי ואינו מכיר מציאות אחרת. בגיל כזה לדרוש ממנו תשובה לגביי ניתוח שאולי ייתן לו את היכולת לשמוע זה לא הוגן ולא נכון. אני מאמינה שעלינו להתאים את מרחב הלימוד כאשר אנו מקבלים קבוצה מסויימת בין היתר של ילד חירש להנגיש עבורו את הגן. זוהי גישתי החינוכית. זהו לא מקומי להמליץ להורים לכאן או לכאן.  קיים לחץ סביב קבלת ההחלטה שהיא אחת הקשות עבור הורים מפאת אילוצי זמן והתאמה לניתוח. הורים המושכים לכיוון שכן להשתיל רוצים לאפשר לילד שיהיו  לו את כל הסיכויים והאופציות פתוחות שלא יהיה מוגבל עקב שמיעתו. אני מבינה את זה כאמא וגם כגננת אך איני רופאה ולכן איני יכולה להמליץ כן או לא לנתח בעיקר אם אלו הורים חירשים.גישתי היא להתאים את המרחב והחברה לצרכים של  וללמוד שפה נוספת חוץ מעברית שהיא שפת הסימנים. בעיני זה הרבה יותר חשוב.