קבוצה מספר 6:

שאלה 1- השתל מעניק שמיעה כמעט אמיתית וטבעית. ומאפשר להרבה לקויי שמיעה להגיע להישגים שמיעתיים גבוהים. וחלקם אף מסוגלים לדבר בטלפון ולשמוע מוסיקה בצורה טובה.

שאלה 2- אנשים עם שתל/מכשירים יצליחו לשמוע את רוב הצלילים אך שמיעתם לא תהיה טבעית. הם יצטרכו להתאמץ יותר כדי להבין מה הם שומעים ולפעמים זה קשה יותר מלהיות חירש. הם לא יבינו כל סיטואציה חברתית- לדוגמה– שיח רב משתתפים.

קבוצה 6:

שאלה1- נראה כי מקור זה תומך בקהילת החרשים המתנגדת להתקנת השתל השבלולי ולכן לא מצאנו נימוקים שיכולים לתמוך בהחלטה של הורים כן להתקין את השתל.

שאלה 2- החרשים מתייחסים לשתל השבלול כאל רצח עם תרבותי של תרבות החרשים. יש אנשים בקרב החרשים המחשיבים חירשות כחוויה אנושית שונה ולא כמחלה, לקות או נכות. תרבות זו עשירה ועצמאית שהגורם לה הוא שפת הסימנים.

קבוצה 6:

שאלה1- נראה כי מקור זה תומך בקהילת החרשים המתנגדת להתקנת השתל השבלולי ולכן לא מצאנו נימוקים שיכולים לתמוך בהחלטה של הורים כן להתקין את השתל.

שאלה 2- החרשים אינם פגומים, הם אנשים איכותיים עם חלומות ושאיפות והם יכולים להתמודד עם העולם. חירשות ושפת הסימנים הם לא פגם, אלא זו שפה לכל דבר.

קבוצה 6:

שאלה1- חירשות דו-צדדית מקשה על התפקוד היומיומי של האדם ומצריכה תמיכה וליווי במצבים רבים במהלך החיים. לדוגמה- התנהלות הזמן מלחמה, אדם עם חירשות דו צדדית אינו מסוגל לשמוע את האזעקות המתריעות על כניסה למקלט. בנוסף השתל מאפשר לילדים לפתח שפה ודיבור.

שאלה 2- המקור תומך בהתקנת שתל, ויתרה מזאת מומלץ לכל האנשים החרשים להגיע לבית חולים ולבדוק אם הם מתאימים לניתוח זה.

קבוצה 6:

שאלה 1 ו- 2:

אף על פי שהמקור אינו מתייחס ישירות לנושא השתל, אנו רואות את מהות השיתוף של שפת הסימנים עם הקהילה השומעת כביטוי ההתנגדות של הקהילה החרשית לניתוח השתל. זאת אומרת שאפשר להסתדר ולתקשר רק באמצעות שפת הסימנים.

מנגד- יש את האפשרות לקיום שפת הסימנים ובאותו הזמן גם השתלת שבלול. אין באפשרותינו לומר מהי עמדת המקור מכיוון שלא ידוע האם ישנם ילדים בגן המוזכר שהם מושתלים.